אֶמֶת וֶאֱמוּנָה

 

א. עִקַּר הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בֶּאֱמוּנָה, כִּי עִקַּר הַגָּלוּת אֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׁבִיל חֶסְרוֹן אֱמוּנָה: (תורה ז, א)

 

ב. אֱמוּנָה, וּתְפִלָּה, וְנִסִּים, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – הֵם בְּחִינָה אַחַת, וְכֻלָּם תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה: (תורה ז, א)

 

ג. יֵשׁ בְּנֵי אָדָם הַמְכַסִּים כָּל הַנִּסִּים בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע. וּכְשֶׁיִּכְלוּ אֵלּוּ הָאֶפִּיקוֹרְסִים שֶׁאֵין לָהֶם אֱמוּנָה בְּנִסִּים, וְתִתְרַבֶּה אֱמוּנָה בָּעוֹלָם – אָז יָבוֹא מָשִׁיחַ; כִּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בָּאֱמוּנָה כַּנַּ”ל: (תורה ז’ אות א’)

 

ד. אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לֶאֱמוּנָה כִּי אִם עַל יְדֵי אֱמֶת. [הַיְנוּ, כִּי עִקַּר הָאֱמוּנָה אֵינָהּ אֶלָּא בְּמַה שֶּׁאֵין הַשֵּׂכֶל מֵבִין, כִּי בְּמָקוֹם שֶׁהַשֵּׂכֶל מֵבִין – אֵין שַׁיָּךְ אֱמוּנָה; וְאִם כֵּן, כְּשֶׁאֵין הַשֵּׂכֶל מֵבִין – מֵהֵיכָן יָבוֹא לְהַאֲמִין בְּמַה שֶּׁצָּרִיךְ לְהַאֲמִין. עַל כֵּן עִקַּר הָאֱמוּנָה תְּלוּיָה בֶּאֱמֶת, שֶׁאִם יִרְצֶה הָאָדָם לְהִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ – יָבִין מֵאֵלָיו שֶׁצְּרִיכִין לְהַאֲמִין הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים וּבְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, אַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בְּשִׂכְלֵנוּ הַמְּגֻשָּׁם; כִּי עַל יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת עַל הָאֱמֶת בְּעֵין הָאֱמֶת יָבִין מֵרָחוֹק שֶׁהָאֱמֶת הוּא כָּךְ, רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בְּשֵׂכֶל וּצְרִיכִין רַק לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. וְהָבֵן הֵיטֵב]: (תורה ז’ אות ב’)

 

ה. אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לֶאֱמֶת אֶלָּא עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, וְיֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ עֲצָתָם, וְלֹא יִטֶּה לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל מִדִּבְרֵיהֶם, וְעַל יְדֵי זֶה נֶחְקָק בּוֹ אֱמֶת וְזוֹכֶה לֶאֱמוּנָה וְכוּ’ וְכַנַּ”ל. וְכֵן צָרִיךְ לְהַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ מֵעֲצַת רְשָׁעִים וּמִתְנַגְּדִים וְחוֹלְקִים עַל הָאֱמֶת. וְכָל זֶה זוֹכִין עַל יְדֵי מִצְוַת צִיצִית שֶׁהִיא בְּחִינַת שְׁמִירָה מִנִּאוּף שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲצוֹת רְשָׁעִים, וְזוֹכִין לְתִקּוּן הַבְּרִית שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵצוֹת שֶׁל צַדִּיקִים: (תורה ז’ אות ג’ ד’)

 

ו. עַל יְדֵי שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּכֹחַ, וּמַכְנִיס כָּל כֹּחוֹ בְּאוֹתִיּוֹת הַתְּפִלָּה – עַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לֶאֱמוּנָה: (תורה ט’ אות א’)

 

ז. אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הַמַּכְחִישִׁים כָּל הַנִּסִּים וְאוֹמְרִים שֶׁהַכֹּל דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, וְאִם רוֹאִים אֵיזֶה נֵס – הֵם מְכַסִּים הַנֵּס עִם דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, שֶׁאוֹמְרִים שֶׁזֶּה דֶּרֶךְ הַטְּבָעִים, הֵם פּוֹגְמִין בָּאֱמוּנָה מְאֹד, וּפוֹגְמִין בַּתְּפִלָּה, וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהֵם מַאֲרִיכִין אֶת הַגָּלוּת: (תורה ט’ אות ה’)

 

ח. לְפִי הִתְמַעֲטוּת הָאֱמוּנָה – כֵּן הַסְתָּרַת פְּנֵי ה’ וַחֲרוֹן אַפּוֹ חַס וְשָׁלוֹם, וַאֲזַי הַצַּדִּיקִים בּוֹרְחִים מִשְּׂרָרָה וְכָבוֹד, וְאֵין לְהָעוֹלָם מַנְהִיג אֲמִתִּי. וְעַל יְדֵי שֶׁמְּשַׁבְּרִין הַכַּעַס בְּרַחֲמָנוּת – עַל יְדֵי זֶה נִמְתָּק הַחֲרוֹן אַף, וַאֲזַי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת מְקַבְּלִין הַכָּבוֹד וְהַמַּנְהִיגוּת, וְזוֹכִין לְמַנְהִיג אֲמִתִּי שֶׁיָּבִיא כָּל אֶחָד אֶל הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי: (תורה י”ח אות ב’)

 

ט. אֵין לְאָדָם לְקַבֵּל מַנְהִיגוּת וּשְׂרָרָה – כִּי אִם כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא מַאֲמִין בְּאֵיזֶה דָּבָר שֶׁהוּא מִדַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי, כְּגוֹן: ‘צְבִי הִפְסִיקוֹ בַּדֶּרֶךְ’, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – אֵין לוֹ לְקַבֵּל הַמַּנְהִיגוּת. וְאַף שֶׁהָאָדָם חוֹשֵׁב בְּעַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַחֲמָנוּת עַל הָעוֹלָם – וְעַל כֵּן רוֹצֶה בְּהַנְהָגָתָן, בֶּאֱמֶת הוּא רוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד, וְתוֹלֶה רְדִיפָתוֹ בְּרַחֲמָנוּת. וְעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לָבוֹא לְמִינוּת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת חַס וְשָׁלוֹם אֲבָל מִן הַשָּׁמַיִם מְרַחֲמִין, וְאֵין מַנִּיחִין הַמַּנְהִיגוּת בְּיָדָם: (תורה י”ח אות ג’ ו’)

 

י. צָרִיךְ לִשְׁמֹר מְאֹד אֶת הָאֱמוּנָה שֶׁלֹּא תִּתְקַלְקֵל חַס וְשָׁלוֹם. כִּי עַל יְדֵי קִלְקוּל הָאֱמוּנָה אֵין יְכוֹלִים לְקַבֵּל מוּסָר מִמּוֹכִיחֵי אֱמֶת, וְנִתְקַלְקֵל הַשָּׁלוֹם, וְנַעֲשֶׂה גֵּרוּשׁ וּמַחֲלֹקֶת חַס וְשָׁלוֹם, וּבָאִים לִכְפִירוֹת, וְלַעֲבוֹדָה זָרָה, וְלֶאֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת. כִּי הָאֱמוּנָה הִיא עִקַּר חוֹתָם הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁצְּרִיכִין לְשָׁמְרוֹ מְאֹד, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִשְׁמָר כָּל הַקְּדֻשָּׁה: (תורה כ”ב אות א’ ב’)

 

יא. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי אִם עַל יְדֵי שֶׁבָּאִים לְצַדִּיקֵי הַדּוֹר הָאֲמִתִּיִּים, כִּי כָּל עִקַּר אֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל מַמְשִׁיכִין הֵם לְהַדּוֹר, כִּי הֵם כְּלָלִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה: (תורה כ”ב אות ג’)

 

יב. אֱמֶת וֶאֱמוּנָה הֵם בְּחִינַת אַנְפִּין נְהִירִין, בְּחִינַת שִׂמְחָה, בְּחִינַת חַיִּים; וְעַל כֵּן זוֹכִין לַאֲרִיכוּת יָמִים עַל יְדֵי זֶה. וּלְהֵפֶךְ: שֶׁקֶר מְקַצֵּר יָמִים, כִּי שֶׁקֶר הוּא בְּחִינַת מִיתָה, אַנְפִּין חֲשׁוּכִין, עֲבוֹדָה זָרָה רַחֲמָנָא לִצְּלָן: (תורה כ”ג אות א’)

 

יג. אֱמוּנָה הִיא ‘אַחֲרִית הַיָּמִים’, כִּי עָלֶיהָ עוֹמְדִים כָּל הַמִּדּוֹת, כִּי הָאֱמוּנָה הִיא יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ כָּל הַקְּדֻשָּׁה. וּכְבָר נִתְבָּאֵר לְמַעְלָה (בְּאוֹת ד’) שֶׁעַל יְדֵי אֱמֶת בָּאִים לֶאֱמוּנָה: (תורה כ”ג אות ג’)

 

יד. אֲפִלּוּ מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ אֵיזֶה שֵׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה – צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ אֱמוּנָה לְתוֹךְ הַשֵּׂכֶל, כִּי אֵין לִסְמֹךְ עַל הַשֵּׂכֶל בְּעַצְמוֹ: (תורה כ”ד אות ו’)

 

טו. עַל יְדֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים שֶׁאוֹמְרִים תּוֹרָה נְפוּלָה, עַל יְדֵי זֶה בָּאִים כְּפִירוֹת וּבִזְיוֹנוֹת וְהִתְנַגְּדוּת עַל יִרְאֵי הַשֵּׁם. וְהַתִּקּוּן לָזֶה: הַכְנָסַת אוֹרְחִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לֶאֱמוּנָה, וּלְשַׁבֵּר הַכְּפִירוֹת וְהַבִּזְיוֹנוֹת, וּלְהִתְגַּבֵּר עַל הַמִּתְנַגְּדִים: (תורה כ”ח אות א’ ב’ ג’)

 

טז. עִקַּר חֲשִׁיבוּת הַצְּדָקָה וּשְׁלֵמוּתָהּ הִיא עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה, וְכָל הַבְּרָכוֹת וְהַהַשְׁפָּעוֹת הַבָּאִים עַל יְדֵי הַצְּדָקָה – אֵין לָהֶם שְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל יְדֵי אֱמוּנָה, שֶׁהִיא מְקוֹר הַבְּרָכוֹת. וְעִקַּר אֱמוּנָה זוֹכִין עַל יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבַּת קֹדֶשׁ: (תורה ל”א אות ב’)

 

יז. וְכֵן שְׁלֵמוּת כָּל הַדְּבָרִים הִיא הָאֱמוּנָה, וּבִלְתִּי הָאֱמוּנָה – כָּל הַדְּבָרִים הֵם חֲסֵרִים. וְכֵן שְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא הַדַּעַת הִיא רַק עַל יְדֵי אֱמוּנָה, כִּי כָּל הַתּוֹרָה עוֹמֶדֶת רַק עַל הָאֱמוּנָה, כִּי עִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה: (תורה ל”א בד”ה: שלימות כל הדברים)

 

יח. עִקַּר קִיּוּם הָאֱמוּנָה הוּא רַק עַל יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית: (תורה ל”א אות ג’)

 

יט. עַל יְדֵי אֱמוּנָה מְחַדְּשִׁין הַמֹּחַ – שֶׁהוּא הַנְּשָׁמָה – בִּשְׁעַת שֵׁנָה, וְזוֹכִין לְקַבֵּל עַל יְדֵי הַשֵּׁנָה שֵׂכֶל חָדָשׁ וּנְשָׁמָה חֲדָשָׁה מֵאוֹר הַפָּנִים: (תורה ל”ה אות ג’ ה’)

 

כ. קִלְקוּל הָאֱמוּנָה חַס וְשָׁלוֹם הוּא בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל יְדֵי זֶה נִמְנָע הַמָּטָר, וְאֵין שֹׂבַע, וְאֵין שָׁלוֹם, וְאֵין אִישׁ עוֹזֵר לַחֲבֵרוֹ, וְכָל אֶחָד צָרִיךְ לִנְסֹעַ וְלִטַּלְטֵל מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָתוֹ: (תורה מ’)

 

כא. עִקַּר עֲשִׁירוּת בָּא מֵאֱמֶת. וּכְשֶׁפּוֹגְמִין בָּאֱמֶת – בָּא עָלָיו עֲנִיּוּת, גַּם בִּזְיוֹנוֹת וּבוּשׁוֹת; אֲבָל הָאוֹחֵז בְּמִדַּת הָאֱמֶת – פַּרְנָסָתוֹ בְּרֶוַח: (תורה מ”ז)

 

כב. הַשֶּׁקֶר מַזִּיק לָעֵינַיִם בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת: (תורה נ”א)

 

כג. כְּשֶׁאוֹמֵר שֶׁקֶר מִתְגַּבְּרִים עֲכִירוּת הַדָּמִים שֶׁמִּשָּׁם בָּאָה הַמָּרָה שְׁחוֹרָה וְהַדְּמָעוֹת שֶׁמְּקַלְקְלִין עֵינָיו; כִּי אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר שֶׁקֶר עַד שֶׁיְּעַכֵּר אֶת דָּמָיו, וֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר כִּי אִם כְּשֶׁמְּזַכֵּךְ מִקֹּדֶם אֶת הַדָּמִים: (תורה נ”א)

 

כד. הַשֶּׁקֶר הוּא הָרַע, הוּא הַטֻּמְאָה, וְעַל יְדֵי זֶה מֵסִיר הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵעָלָיו; אֲבָל עַל יְדֵי אֱמֶת – הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָלָיו בִּשְׁלֵמוּת: (תורה נ”א)

 

כה. הָאֱמֶת הוּא אֶחָד, וְהַשֶּׁקֶר הוּא הַרְבֵּה: כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אֱמֶת עַל הַדָּבָר – כִּי אִם אֶחָד, דְּהַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁהוּא דַּיְקָא, כְּגוֹן עַל כֶּסֶף – כֶּסֶף לְבַד, וְעַל זָהָב – זָהָב לְבַד וְכוּ’; אֲבָל שֶׁקֶר הוּא הַרְבֵּה, כִּי יְכוֹלִין לוֹמַר שְׁקָרִים בְּלִי שִׁעוּר, כְּגוֹן עַל כֶּסֶף – שֶׁהוּא נְחֹשֶׁת, אוֹ בְּדִיל, אוֹ עוֹפֶרֶת, וּשְׁאָרֵי שֵׁמוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל כֵּן סוֹף כָּל סוֹף יִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת בְּוַדַּאי, וְיִתְבַּטֵּל הַהִתְנַגְּדוּת, כִּי כָּל הַהִתְנַגְּדוּת הוּא רַק מֵחֲמַת רִבּוּי הַשֶּׁקֶר בְּלִי שִׁעוּר, שֶׁמִּשָּׁם בָּא כָּל הַהִתְנַגְּדוּת, כִּי בְּאֶחָד אֵין שַׁיָּךְ הִתְנַגְּדוּת. וְעַל כֵּן הָאֱמֶת שֶׁהוּא אֶחָד בְּוַדַּאי יִשָּׁאֵר קַיָּם לְעוֹלָם, כִּי הָאֱמֶת הוּא אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁכָּל הַשְּׁקָרִים שֶׁמֵּהֶם הַהִתְנַגְּדוּת הֵמָּה יֹאבֵדוּ, וְהוּא יַעֲמֹד לְעוֹלָם, כִּי אֱמֶת ה’ לְעוֹלָם: (תורה נ”א)

 

כו. כְּשֶׁתִּרְצֶה לְהִכָּלֵל בְּאֶחָד עַד שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל אַחַר הַבְּרִיאָה בִּבְחִינַת ‘קֹדֶם הַבְּרִיאָה’, שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ אֶחָד, כֻּלּוֹ טוֹב, כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁהָיָה קֹדֶם הַבְּרִיאָה – תִּשְׁמֹר אֶת עַצְמְךָ מִשֶּׁקֶר, וּתְדַבֵּר רַק אֱמֶת, וְתִהְיֶה אִישׁ אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ; וְעַל יְדֵי זֶה תִּהְיֶה נִכְלָל בְּאֶחָד כַּנַּ”ל, כִּי אֱמֶת הוּא אֶחָד כַּנַּ”ל: (תורה נ”א)

 

כז. עַל יְדֵי אֱמוּנָה נִפְתָּחִין שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה: (תורה נ”ז אות ח’)

 

כח. אֱמוּנָה אֵין שַׁיָּךְ אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ טַעַם; וְאַף עַל פִּי כֵן, אֵצֶל הַמַּאֲמִין – הַדָּבָר גָּלוּי כְּאִלּוּ רוֹאֶה בְּעֵינָיו אֶת הַדָּבָר שֶׁמַּאֲמִין בּוֹ, מֵחֲמַת גֹּדֶל אֱמוּנָתוֹ הַשְּׁלֵמָה: (תורה ס”ב אות ה’)

 

כט. עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה הוּא עַל יְדֵי שֶׁמְּקָרְבִין רְחוֹקִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְזֶה זוֹכִין עַל יְדֵי תַּעֲנִית, וַאֲזַי זוֹכִין שֶׁעַל יְדֵי אֲכִילָתוֹ נִתְיַחֵד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ אַפִּין בְּאַפִּין: (תורה ס”ב אות א’ ג’ ה’)

 

ל. מֵחֲמַת שֶׁאֵין הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת, עַל יְדֵי זֶה רַבִּים נִכְשָׁלִים בְּטָעֻיּוֹת, וְעוֹשִׂים אֶת הַסִּבּוֹת אֶמְצָעִיִּים בֵּינָם לְבֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ שֶׁמַּאֲמִינִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל מַאֲמִינִים גַּם כֵּן בְּאֶמְצָעִי, וְאוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְסִבּוֹת. הַיְנוּ שֶׁמַּאֲמִינִים לְמָשָׁל בְּהַסִּבָּה שֶׁל פַּרְנָסָה, שֶׁהוּא הַמַּשָּׂא וּמַתָּן, וְאוֹמְרִים: הַסִּבָּה שֶׁל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עִקָּר, כְּאִלּוּ חַס וְשָׁלוֹם בְּלֹא הַסִּבָּה שֶׁל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן אֵין יְכֹלֶת בְּיַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִתֵּן לָהֶם פַּרְנָסָה; וּבְהַסִּבָּה שֶׁל הָרְפוּאָה, שֶׁהוּא סַמִּים, עוֹשִׂים מֵהֶם עִקָּר, כְּאִלּוּ חַס וְשָׁלוֹם בְּלִי הַסַּמִּים אֵין יְכֹלֶת בְּיַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְרַפֵּא; וְאֵין הַדָּבָר כֵּן, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא סִבַּת כָּל הַסִּבּוֹת וְעִלַּת כָּל הָעִלּוֹת, וְאֵין צָרִיךְ לְשׁוּם סִבָּה. וְעִסְקֵנוּ בְּאֵלּוּ הַסִּבּוֹת – צָרִיךְ לְהַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, וְלֹא לַעֲשׂוֹת מֵהַסִּבּוֹת עִקָּר: (תורה ס”ב אות ו’)

 

לא. הַכְּלָל הוּא שֶׁכָּל מַה שֶּׁאָנוּ עוֹשִׂים, הֵן תְּפִלָּה, הֵן לִמּוּד תּוֹרָה וַעֲשִׂיַּת מִצְווֹת – הַכֹּל הוּא כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ: (תורה ע”ז)

 

לב. כְּשֶׁאָדָם חָזָק בֶּאֱמוּנָה מְאֹד, זוֹכֶה אַחַר כָּךְ לָבוֹא אֶל הַשֵּׂכֶל; וְכָל מַה שֶּׁמְּחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה יוֹתֵר – בָּא אֶל שֵׂכֶל יוֹתֵר. כִּי הַדָּבָר שֶׁהָיָה צָרִיךְ מִתְּחִלָּה לְהַאֲמִין, מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הֵבִין הַדָּבָר – זוֹכֶה אַחַר כָּךְ לַהֲבִינוֹ בַּשֵּׂכֶל עַל יְדֵי אֱמוּנָתוֹ הַחֲזָקָה, אַךְ אַחַר כָּךְ יֵשׁ לוֹ דְּבָרִים גְּבוֹהִים יוֹתֵר שֶׁהֵם נִסְתָּרִים מִמֶּנּוּ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לַהֲבִינָם בְּשֵׂכֶל, וַאֲזַי צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק יוֹתֵר בֶּאֱמוּנָה, לְהַאֲמִין בְּמַה שֶּׁנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ עַתָּה וְאֵינוֹ מֵבִין בְּשֵׂכֶל, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהָבִין גַּם אֵלּוּ הַדְּבָרִים בְּשֵׂכֶל, וְכֵן לְעוֹלָם. אֲבָל צָרִיךְ לִהְיוֹת הָאֱמוּנָה חֲזָקָה מְאֹד מְאֹד, עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט הָאֱמוּנָה בְּכָל הָאֵיבָרִים, וַאֲזַי יָכוֹל לִזְכּוֹת לָבוֹא אֶל הַשֵּׂכֶל עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה כַּנַּ”ל: (תורה צ”א)

 

לג. הַנַּצְחָן אֵינוֹ סוֹבֵל הָאֱמֶת, וְאַף אִם יְבָרְרוּ לְעֵינָיו דְּבַר אֱמֶת – יִדְחֶה אוֹתוֹ מֵחֲמַת נִצָּחוֹן. עַל כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לֵידַע הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ – יְסַלֵּק מִקֹּדֶם מִדַּת הַנִּצָּחוֹן מֵעַצְמוֹ, וְאָז יוּכַל לִרְאוֹת הָאֱמֶת אִם יִרְצֶה בֶּאֱמֶת: (תורה קכ”ב)

 

לד. אֱמוּנָה הִיא בְּחִינַת כֹּחַ הַגּוֹדֵל וְכֹחַ הַצּוֹמֵחַ, וְהִיא בְּחִינַת אֲרִיכוּת אַפַּיִם. הַיְנוּ, כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת – הוּא גָּדֵל וְצוֹמֵחַ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה, כִּי אֵין יוּכַל לְבַלְבְּלוֹ שׁוּם בִּלְבּוּל וּמוֹנֵעַ, רַק הוּא מַאֲרִיךְ אַפּוֹ לִסְבֹּל כָּל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו. כִּי כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְהַמְּנִיעוֹת מֵעֲבוֹדַת ה’, מַה שֶּׁאֵינוֹ מִתְקָרֵב לְיִרְאֵי הַשֵּׁם, הַכֹּל הוּא מֵחֲמַת עַצְבוּת וְעַצְלוּת וּכְבֵדוּת שֶׁבָּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה, כִּי אִם הָיָה לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּהָאֱמֶת כָּרָאוּי – בְּוַדַּאי הָיָה רָץ וּמִזְדָּרֵז מְאֹד לְהִתְקָרֵב לָהֶם; וְכֵן מַה שֶּׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי הוּא גַּם כֵּן מֵחֲמַת עַצְלוּת וּכְבֵדוּת שֶׁבָּא מֵחֶסְרוֹן אֱמוּנָה, כִּי בְּוַדַּאי אִם הָיָה לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה, וְהָיָה מַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹמֵד עָלָיו, וְשׁוֹמֵעַ כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיּוֹצֵא מִפִּיו, וּמַאֲזִין לְקוֹל תְּפִלָּתוֹ – בְּוַדַּאי הָיָה מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי בְּהִתְלַהֲבוּת וְחֵשֶׁק גָּדוֹל, אַךְ עִקַּר בִּלְבּוּל הַתְּפִלָּה הוּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה; וְכֵן כָּל הַהִתְרַחֲקוּת מִצַּדִּיקִים וִירֵאִים וּמֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת – הַכֹּל מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה שֶׁעַל יְדֵי זֶה בָּא עָלָיו עַצְלוּת וְעַצְבוּת וּכְבֵדוּת כַּנַּ”ל. אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה – אֵין יָכוֹל לְמָנְעוֹ שׁוּם דָּבָר, רַק מַאֲרִיךְ אַפּוֹ לִסְבֹּל הַכֹּל, וְגָדֵל וְצוֹמֵחַ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה: (תורה קנ”ה)

 

לה. לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה וַאֲרִיכוּת אַפַּיִם כַּנַּ”ל, הוּא עַל יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כִּסּוּפִין וְגַעְגּוּעִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיִּזְכֶּה לָבוֹא לְשָׁם, וְגַם שֶׁיִּהְיֶה גַּעְגּוּעִים לְכָל הַצַּדִּיקִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְהוּא סְגֻלָּה לְבַטֵּל כַּעַס וְעַצְבוּת, כִּי אֱמוּנָה וַאֲרִיכוּת אַפַּיִם שֶׁזּוֹכִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם הֶפֶךְ הַכַּעַס וְהָעַצְבוּת: (תורה קנ”ה)

 

לו. עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה, הוּא שֶׁיִּתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה חֲזָקָה כָּל כָּךְ – עַד שֶׁתִּהְיֶה בְּרוּרָה וְזַכָּה מְאֹד, עַד שֶׁיִּהְיֶה דּוֹמֶה בְּעֵינָיו כְּאִלּוּ רוֹאֶה בְּעֵינָיו מַמָּשׁ הַדָּבָר שֶׁמַּאֲמִין בּוֹ, וְכַמְבֹאָר לְעֵיל בְּאוֹת כ”ח: (תורה רל”ד)

 

לז. עַל יְדֵי מַחֲלֹקֶת, עַל יְדֵי זֶה נוֹפְלִים מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל רְשָׁעִים – שֶׁהֵם מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל כְּפִירוֹת – עַל אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים. וְהַתִּקּוּן לָזֶה: שֶׁיִּשְׁתֹּק וְיִמְסֹר הַמִּלְחָמָה לַה’: (תורה רנ”א)

 

לח. אִישׁ אֱמֶת, שֶׁעוֹשֶׂה כָּל הַמִּצְווֹת בְּכָל הַדִּקְדּוּקִים בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ כְּמוֹ בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם, וְאֵין חִלּוּק אֶצְלוֹ כְּלָל, כִּי אֵין בּוֹ שׁוּם צַד שֶׁקֶר לַעֲשׂוֹת חַס וְשָׁלוֹם אֵיזֶה תְּנוּעָה בַּעֲבוֹדָתוֹ בִּשְׁבִיל בְּנֵי אָדָם – הוּא מַמְשִׁיךְ לְעַצְמוֹ כֹּחַ כָּל הַצְּדָקוֹת, וְעַל יְדֵי זֶה הוּא מְבַטֵּל מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל כְּפִירוֹת הַנַּ”ל: (תורה רנ”א)

 

לט. כְּשֶׁאָדָם בְּאֵיזֶה צָרָה חַס וְשָׁלוֹם, אָז הָאֱמֶת הוּא פָּגוּם; עַל כֵּן צָרִיךְ אָז לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר, שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִלְכָּד בְּאֵיזֶה טָעוּת וָשֶׁקֶר עַל יְדֵי הַצָּרָה חַס וְשָׁלוֹם: (ח”ב תורה ב’ אות ד’)

 

מ. עַל יְדֵי הוֹדָאָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת עַל כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, וּבִפְרָט כְּשֶׁיּוֹצֵא מֵאֵיזֶה צָרָה חַס וְשָלוֹם, וְעַל יְדֵי לִמּוּד הֲלָכוֹת – עַל יְדֵי זֶה מֵאִיר הָאֱמֶת בְּהַדִּבּוּר, וּמַשְׁלִים כָּל חֶלְקֵי הַדִּבּוּר, כִּי עִקַּר קִיּוּם וּשְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר הוּא רַק עַל יְדֵי אֱמֶת; וְזוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה; וְזוֹכֶה לְקַבֵּל תּוֹרַת אֱמֶת מֵרַבִּי אֲמִתִּי, שֶׁיּוֹרֶה אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הַיָשָׁר בְּתוֹרָתוֹ הָאֲמִתִּית; וְזוֹכֶה לַעֲשׂוֹת שִׁדּוּכִים אֲמִתִּיִּים, שֶׁיַּזְמִין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לוֹ וּלְבָנָיו זִוּוּגָם הָאֲמִתִּי; וְכָל זֶה זוֹכֶה עַל יְדֵי הַלֵּל וְהוֹדָאָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל יְדֵי לִמּוּד הֲלָכוֹת כַּנַּ”ל. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ הַבְּרָכָה וְהַקְּדֻשָּׁה וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל. וְעַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלֶּה אַחְדוּת הַפָּשׁוּט מִתּוֹךְ פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת, לְהַאֲמִין וְלֵידַע בֶּאֱמֶת שֶׁכָּל הַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת נִמְשָׁכִין מֵאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֹּאת הַבְּחִינָה יְקָרָה מְאֹד לְמַעְלָה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וַאֲפִלּוּ אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ הִיא דָּבָר נִפְלָא וְיָקָר וְחָשׁוּב מְאֹד: (ח”ב תורה ב’)

 

מא. הָעִקָּר הִיא הָאֱמוּנָה, וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְחַפֵּשׂ אֶת עַצְמוֹ אִם אֱמוּנָתוֹ שְׁלֵמָה, וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה תָּמִיד. כִּי עַל יְדֵי פְּגַם הָאֱמוּנָה בָּאִים מַכּוֹת מֻפְלָאוֹת שֶׁאֵין מוֹעִיל לָהֶם לֹא רְפוּאוֹת, וְלֹא תְּפִלָּה, וְלֹא זְכוּת אָבוֹת, גַּם אֵין מוֹעִיל לְהַחוֹלֶה קוֹל צְעָקוֹת שֶׁל ‘אָח’ וּגְנִיחוֹת; כִּי לִפְעָמִים מוֹעִיל לְהַחוֹלֶה אֵלּוּ הַקּוֹלוֹת, שֶׁמְּרַחֲמִין עָלָיו עַל יְדֵי זֶה, אֲבָל עַל יְדֵי נְפִילַת הָאֱמוּנָה – גַּם אֵלּוּ הַקּוֹלוֹת אֵין מוֹעִילִין: (ח”ב תורה ה’ אות א’)

 

מב. כְּשֶׁאָדָם נוֹפֵל מֵאֱמוּנָה חַס וְשָׁלוֹם, וַאֲזַי אֵין מוֹעִיל אֲפִלּוּ קוֹל צְעָקָה בְּלֹא דִּבּוּר, אֲזַי צָרִיךְ לִצְעֹק מֵעֹמֶק הַלֵּב, בִּבְחִינַת (תהלים קל, א) “מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה’” – מֵעֻמְקָא דְּלִבָּא, וְעַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלִין עֵצוֹת עֲמֻקּוֹת, וְעַל יְדֵי זֶה גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה וְנִתְתַּקְּנָה, וְעַל יְדֵי זֶה חוֹזְרִין וְנִתְתַּקְּנִים כָּל הַנַּ”ל, שֶׁהֵם רְפוּאָה, וּתְפִלָּה, וּזְכוּת אָבוֹת וְכוּ’: (ח”ב תורה ה’ אות ב’)

 

מג. עַל יְדֵי נְפִילַת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, עַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין וְנִתְחַזְּקִין אֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת; וְכֵן לְהֵפֶךְ, כְּשֶׁמַּעֲלִין וּמְתַקְּנִין הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, עַל יְדֵי זֶה נֶחֱלָשִׁין וְנוֹפְלִין הָאֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת, וְחוֹזְרִין וְשָׁבִין הָעַכּוּ”ם מֵאֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת שֶׁלָּהֶם לֶאֱמוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, וְנַעֲשִׂים גֵּרִים. וְלִפְעָמִים נַעֲשִׂים גֵּרִים בְּכֹחַ, דְּהַיְנוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם בָּאִים לְהִתְגַּיֵּר מַמָּשׁ בְּפֹעַל, אַף עַל פִּי כֵן מַכִּירִין אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּמָּקוֹם שֶׁהֵם, וְיוֹדְעִים וּמַאֲמִינִים שֶׁיֵּשׁ יָחִיד קַדְמוֹן יִתְבָּרַךְ; וְלִפְעָמִים נַעֲשִׂים גֵּרִים בְּפֹעַל מַמָּשׁ, שֶׁבָּאִים וּמִתְגַיְּרִין. וְאֵלּוּ הַגֵּרִים מַזִּיקִין לְיִשְׂרָאֵל, וּמַכְנִיסִין גַּאֲוָה וְנִאוּף בְּיִשְׂרָאֵל, וּצְרִיכִין עֲדַיִן לָזֶה כַּמָּה תִּקּוּנִים (עַיֵּן ‘תְּפִלִּין’ ו‘שִׂמְחָה’ כ”ד): (ח”ב תורה ה’ אות ד’ ה’ ו’ ז’)

 

מד. עִקַּר הָאֱמוּנָה שְׁלֵמָה זוֹכִין עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְבָּרֵר הַמְדַמֶּה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה, שֶׁזּוֹכִין לְהַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁהוּא יְסוֹד הַכֹּל, וְכָל הָעוֹלָם תָּלוּי בָּזֶה (עַיֵּן ‘צַדִּיק’ צ”ח): (ח”ב תורה ח’ אות ח’)

 

מה. הָאֱמוּנָה תּוֹלָה בַּפֶּה שֶׁל הָאָדָם, שֶׁצְּרִיכִין לְדַבֵּר הָאֱמוּנָה בַּפֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים פט, ב) אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי. וְעַל כֵּן כְּשֶׁאָדָם נוֹפֵל מֵאֱמוּנָה חַס וְשָׁלוֹם, עֵצָה לָזֶה: שֶׁיְּדַבֵּר הָאֱמוּנָה בְּפִיו, שֶׁיֹּאמַר בְּפֶה מָלֵא שֶׁהוּא מַאֲמִין וְכוּ’, כִּי זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁמְּדַבֵּר בְּפִיו דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה, זֶה בְּעַצְמוֹ הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה; גַּם עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לָבוֹא לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כִּי הָאֱמוּנָה תּוֹלָה בַּפֶּה שֶׁל אָדָם כַּנַּ”ל: (ח”ב תורה מ”ד)

 

מו. וְכֵן לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא מִפִּיו אֵיזֶה דִּבּוּר שֶׁל כְּפִירָה וְאֶפִּיקוֹרְסוּת חַס וְשָׁלוֹם אֲפִלּוּ בְּדֶרֶךְ לֵיצָנוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁבְּלִבּוֹ הוּא מַאֲמִין, רַק שֶׁהוּא אוֹמֵר דִּבּוּר זֶה שֶׁל כְּפִירָה בְּשֵׁם אַחֵר וּמִתְלוֹצֵץ מִמֶּנּוּ – גַּם זֶה הוּא אִסּוּר גָּדוֹל, כִּי זֶה מַזִּיק לָאֱמוּנָה, כִּי עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרוּךְ הוּא אָסוּר לוֹמַר דִּבְרֵי הֲלָצוֹת אֲפִלּוּ בְּדֶרֶךְ שְׂחוֹק: (ח”ב תורה מ”ד)

 

מז. וְצָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְהַבִּיט כְּלָל בִּסְפָרִים הַמְדַבְּרִים מֵחֲקִירוֹת, כִּי הֵם מַזִּיקִים וּפוֹגְמִין מְאֹד אֶת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה. וּכְבָר מְבֹאָר זֶה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, אַךְ צָרִיךְ לִכְפֹּל כַּמָּה פְּעָמִים אַזְהָרָה זֹאת לְבַל יֹאבַד עוֹלָמוֹ כְּרֶגַע חַס וְשָׁלוֹם: (ח”ב תורה מ”ד)

 

מח. טוֹב יוֹתֵר לְהַאֲמִין אֲפִלּוּ בִּשְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים כְּדֵי לְהַאֲמִין גַּם בְּהָאֱמֶת – מִלִּכְפֹּר בַּכֹּל חַס וְשָׁלוֹם, דְּהַיְנוּ לִכְפֹּר בִּשְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים – וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה הַכֹּל לֵיצָנוּת אֶצְלוֹ, וְכוֹפֵר גַּם בְּהָאֱמֶת: (שיחות הר”ן סימן ק”ג)

 

מט. שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה הוּא רַק כְּשֶׁמַּאֲמִין בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּלִי שׁוּם חָכְמָה כְּלָל וּבְלִי שׁוּם אוֹת וּמוֹפֵת וּבְלִי שׁוּם חֲקִירָה כְּלָל, רַק בִּפְשִׁיטוּת וּבִתְמִימוּת, כְּמוֹ שֶׁהַנָּשִׁים וַהֲמוֹן עַם יִשְׂרָאֵל מַאֲמִינִים: (שיחות הר”ן סימן ל”ג)

 

נ. יֵשׁ חֲכָמִים שֶׁהֵם חֲכָמִים אֲפִלּוּ בְּחָכְמוֹת הַתּוֹרָה – וְאֵין לָהֶם אֱמוּנָה. אֵלּוּ הַחֲכָמִים נִקְרָאִים ‘בַּעֲלֵי רָאֲתָן’, וְצָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מֵהֶם וּמִשְׁכוּנָתָם בְּכָל מִינֵי הִתְרַחֲקוּת שֶׁהִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְהִתְרַחֵק מִבַּעֲלֵי רָאֲתָן מַמָשׁ, כִּי הֶבֶל פִּיהֶם מַזִּיק מְאֹד לְאָדָם כָּשֵׁר, וְגַם יָכוֹל לִפֹּל לְתַאֲוַת נִאוּף חַס וְשָׁלוֹם עַל יְדֵי הֶבֶל פִּיהֶם, כִּי אֵלּוּ הַחֲכָמִים הַנַּ”ל עַל פִּי רֹב הֵם נוֹאֲפִים גְּדוֹלִים מְאֹד: (שיחות הר”ן סימן ק”ו)

 

נא. עַל יְדֵי שִׂמְחַת תּוֹרָה וּמִצְווֹת עַד שֶׁמְּרַקֵּד מֵחֲמַת שִׂמְחָה, עַל יְדֵי זֶה נִתְעַלֶּה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה: (ח”ב תורה פ”א)

 

נב. כְּשֶׁיֵּשׁ קַטְנוּת וּפְגָם בָּאֱמוּנָה צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת, כְּגוֹן תַּעֲנִית וְכַיּוֹצֵא. אֲבָל כְּשֶׁהָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת יְכוֹלִין לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל דָּבָר, כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו: (ח”ב תורה פ”ו)

 

נג. אֱמוּנָה חָשׁוּב כִּצְדָקָה: (שיחות הר”ן סימן ל”ד)

 

נד. עַל יְדֵי אֱמוּנָה זוֹכֶה לְבָנִים. ‘אֱמוּנָה’ בְּגִימַטְרִיָּא ‘בָּנִים’: (שיחות הר”ן סימן ל”ד)

 

נה. אֱמוּנָה הוּא דָּבָר חָזָק מְאֹד. וְעַל יְדֵי אֱמוּנָה וּתְמִימוּת בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת זוֹכִין לָבוֹא לִבְחִינַת רָצוֹן, שֶׁהוּא לְמַעְלָה אֲפִלּוּ מֵחָכְמָה דִּקְדֻשָּׁה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁיִהְיֶה לוֹ רָצוֹן מֻפְלָג חָזָק מְאֹד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת נִמְרָץ מְאֹד – עַד שֶׁלֹּא יֵדַע כְּלָל מַה לַּעֲשׂוֹת מִגֹּדֶל הַהִשְׁתּוֹקְקוּת, וְיִצְעַק בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ וְכוּ’: (שיחות הר”ן סימן ל”ב)

 

נו. יֵשׁ שֶׁבָּאִים עֲלֵיהֶם מַחֲשָׁבוֹת עַל הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה מֵחֲמַת שֶׁלֹּא נוֹלְדוּ בִּקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי, וְיֵשׁ שֶׁהוֹסִיפוּ עַל זֶה מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים שֶׁעָשׂוּ בְּעַצְמָם, כִּי יֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁהֵם מַכְנִיסִים כְּפִירוֹת בָּאָדָם. וְעַל כָּל זֶה צְרִיכִין בּוּשָׁה וְלֵב נִשְׁבָּר, שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲקִירוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת כָּאֵלּוּ חַס וְשָׁלוֹם שֶׁהֵם כְּנֶגֶד אֱמוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, רָאוּי לוֹ לְהִתְבַּיֵּשׁ מְאֹד מְאֹד עַל שֶׁבָּא לָזֶה בַּעֲווֹנוֹתָיו; וְעַל יְדֵי הַבּוּשָׁה וְלֵב נִשְׁבָּר יְגָרֵשׁ וִישַׁבֵּר הַכְּפִירוֹת. גַּם כְּבָר מְבֹאָר עֵצָה גְּדוֹלָה לֶאֱמוּנָה: לוֹמַר וּלְדַבֵּר הָאֱמוּנָה בְּפִיו, (כַּנַּ”ל בְּאוֹת מ”ה): (שיחות הר”ן סימן ל”ב)

 

נז. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה – חַיָּיו חַיִּים, אֲבָל בְּלֹא אֱמוּנָה חַס וְשָׁלוֹם – אֵין לוֹ חַיִּים כְּלָל. כִּי אֵין אָדָם שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ עָלָיו תְּלָאוֹת רַבּוֹת וְהַרְפַּתְקָאוֹת וְצָרוֹת, כִּי אָדָם לֶעָמָל יֻלָּד; וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה, אֲזַי אֲפִלּוּ כְּשֶׁבָּאִים עָלָיו יִסּוּרִים וְצָרוֹת חַס וְשָׁלוֹם – יוּכַל לְנַחֵם אֶת עַצְמוֹ וּלְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עָלָיו וְיֵיטִיב אַחֲרִיתוֹ, וְהַיִּסּוּרִין הֵם לוֹ לְטוֹבָה וּלְכַפָּרָה, כִּי כָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא בְּוַדַּאי לְטוֹבָה גְּדוֹלָה; אֲבָל מְחַקֵּר, שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה, כְּשֶׁבָּא עָלָיו אֵיזֶה צָרָה – אֵין לוֹ לְמִי לִפְנוֹת, וְאֵין לוֹ בַּמֶּה לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וּלְנַחֵם אֶת עַצְמוֹ, עַל כֵּן אֵין לוֹ שׁוּם חַיִּים כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁהוֹלֵךְ בְּלִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְלִי הַשְׁגָּחָה רַחֲמָנָא לִצְלָן. אֲבָל עַל יְדֵי אֱמוּנָה חַיָּיו טוֹבִים תָּמִיד כַּנַּ”ל: (שיחות הר”ן סימן ל”ב)

 

נח. עִקַּר אֱמוּנַת הַיִּחוּד הוּא עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם קוֹצָא דְּאוֹת דָּלֶ”ת דְּ’אֶחָד’, כִּדְאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תקו”ז תי’ כ”א דף נה:) שֶׁהַצַּדִּיק הוּא קוֹצָא דְּאוֹת דָּלֵ”ת וְכוּ’: (שיחות הר”ן סימן רפ”ב)